פסק-דין בתיק ת"פ 4087-09

רקע עובדתי

1.         הנאשם הודה בביצוע עבירה של עיכוב דרכון, לפי סעיף 376א' רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - בריבוי מופעים.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי הנאשם עסק במתן הלוואות לעובדים זרים. כנגד מתן ההלוואות וכחלק מהערבויות אשר ביקש הנאשם להעמיד לצורך הבטחת תשלומן, דרש הנאשם להשאיר את דרכונם של העובדים הזרים להם הלווה כספים. הנאשם עיכב דרכונים אלו בביתו או במשרדו.

ביום 28.1.09, נמצא כי הנאשם עיכב שלא כדין את דרכוניהם של 11 עובדים זרים להם הלווה כספים.

3.         במסגרת הסדר דיוני, הודה הנאשם במיוחס לו, נשלח להתרשמות שירות המבחן לעניין ההרשעה והעונש והמאשימה הודיעה כי תעתור להרשעתו בדין.

4.         במוקד הדיון ניצבות השאלות שבמחלוקת בין הצדדים, בדמות הרשעת הנאשם לנוכח הודייתו במיוחס לו וסוג העונש שיוטל עליו.

טענות הצדדים ותמצית טענותיהם

5.         בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם בדין ולהשית עליו מאסר מותנה וקנס. 

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, נסיבותיהם והיקפם, פגיעתו בערכים חברתיים, עברו הפלילי, קשייו בהפנמת חומרת מעשיו והחשיבות שבהרשעתו לנוכח אלו.

6.         הסנגור עתר להימנעות מהרשעת הנאשם תוך הסתמכות על המלצת שירות המבחן, מכלול הנסיבות ואסמכתאות.

הודגשו הודיית הנאשם בכתב האישום המתוקן, עיסוקו בתחום היהלומים המותנה בהעדר עבר פלילי, התסקיר החיובי שהוגש מאת שירות המבחן וממליץ להימנע מהרשעת הנאשם ולהשית עליו צו של"צ ופיצוי למתלוננים, התנהלות הנאשם לאחר מעשיו, הבעתו חרטה כנה בגינם, נוף חייו הנורמטיבי, גילו המבוגר, מצבו המשפחתי וחוסר מודעותו לחומרת מעשיו בעת ביצועם.

הודגש כי עברו של הנאשם כולל הרשעה אך בעבירה "טכנית" בדיני תכנון ובנייה.

עוד נטען כי כתב האישום הוגש בעקבות ביקורת שנערכה אצל הנאשם במהלכה נמצאו דרכוני המתלוננים ולא מחמת תלונתם שלהם.

7.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הדגיש את המשמעות הקשה הנלווית להרשעתו בדין, הפנה לעברו ולהעדר מודעותו כי "לאחוז בדרכון" מהווה הפרת חוק.

דיון וגזירת דין

8.         בפתח הדיון בסוגיית אי הרשעה הנאשם, יש לבחון את חומרת מעשיו בראי וברוח סעיף 40 ג'(א) לחוק. זאת, בהתייחסות למתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם וכאמצעי לבחינת חומרתם. בחינה שכזו נדרשת גם במהלך שקילת הרשעת הנאשם בדין.

בהתאם לעקרון המנחה הקבוע בסעיף ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

9.         בחינת הערכים החברתיים בהם פגע הנאשם, מעלה כי בעצם עיכובו את דרכונם של הנתינים הזרים, הוא גרם לפגיעה חזיתית וקשה בזכותם היסודית לתנועה חופשית. היקף מעשי הנאשם, מלמד על פגיעה משמעותית מטעמו בערך החברתי הגלום בחירותם של אותם נתינים זרים. בנוסף, בעצם ביצוע מעשיו כלפי נתינים זרים, פגע הנאשם בערך נוסף, בדמות תדמיתה של מדינת ישראל הן בהתבוננות פנימית של אזרחיה והן בהתבוננות חיצונית של אזרחי מדינות אחרות.